במהלך מבצע צוק איתן, התקבלו פניות רבות מאזרחים שנבהלו לשמוע קולות נפץ, מבלי שקדמה להם אזעקה. לא מדובר בתקלה – מערכת ההתרעה של פיקוד העורף מאוד מדויקת ויודעת להפעיל אזעקה רק באזורים שבהם יש סכנת פגיעה.
מערכת ההתרעה מפעילה אזעקה בכל מקרה של סכנת פגיעת רקטה, נפל או רסיס. אם היא מזהה שהרקטה מכוונת לאזור שלא מסכן אף אחד, לא מופעלת אזעקה. המערכת לא מפעילה אזורים אם אין סכנת פגיעה בהם, גם אם הם נמצאים בסמוך.
חרף התלונות על הבהלה שתוקפת אזרחים עם שמיעת ה"בומים" – מדיניות זו נועדה דווקא להגביר את יכולת ההתמודדות שלנו עם האיום, בעיקר כשמדובר באיום מתמשך. הכיצד?

פעם: אזור צפירה אחד בכל המדינה
בעברה של מדינת ישראל, מערכות ההתרעה נודעו להתריע בעיקר מפני תקיפות מטוסי האויב מהאוויר. במלחמת העצמאות, כל יישוב דאג עדיין לעצמו באמצעות תצפיתנים, שהיו מתריעים בפעמון או חצוצרה כאשר התקרבו מטוסים לאזור.
במלחמת ששת הימים כבר היתה בארץ מערכת התרעה ארצית, עם אזור התרעה אחד – כל המדינה. המערכת הופעלה כאשר הבחינו במטוסים ממריאים מתקרבים לכיוון ישראל, וסימנה לכל האזרחים להיכנס למקלטים או לתפוס מחסה בשוחות שחפרו ליד הבתים.

הסיבה שבגללה היה רק אזור התרעה אחד היא, שלא ניתן היה לדעת היכן יתקפו המטוסים בפועל. זה היה גם המצב במלחמת יום כיפור – למעט השוחות שכבר לא היו קיימות. עם סיום ההתקפות האוויריות, נשמעה צפירת הרגעה רצופה, שסימנה כי אפשר לצאת ממחסה.

מלחמת המפרץ: המדיניות מתחילה להשתנות
האיום מהאוויר על אזרחי המדינה השתנה באופן מהותי במלחמת המפרץ הראשונה, אז התווספו גם הטילים שנורו על העורף. ההבדל היה משמעותי, גם משום שהזמן שחלף מרגע שיגור הטילים ועד לרגע הפגיעה היה קצר בהרבה, וגם משום שאפשר היה לחשב ולהעריך היכן בדיוק ייפלו הטילים והרקטות בארץ.

עם זאת, ב-1991 היה עדיין רק אזור צפירה אחד בישראל – כל הארץ. המשמעות: כאשר נורו טילים לעבר המדינה, כולם נדרשו לרדת למקלטים, מתושבי מטולה ועד הנופשים באילת. מפת הצפירה, שרבים זוכרים כי חילקה את המדינה לאזורים שונים, היתה רק לצורכי השחרור ממיגון, שהתבצע באופן הדרגתי.

אחד מלקחי המלחמה, היה הקמה של מערכת התראה סלקטיבית, שתחלק את המדינה למספר אזורי צפירה, באופן שיאפשר להפעיל את מערכות ההתרעה בהתאם למיקום הצפוי של נחיתת הטילים. הפעם הבאה שבה שוב נדרשו אזרחי המדינה להתמודד עם טילים מהאוויר ואזעקות התרחשה 14 שנה מאוחר יותר – במלחמת לבנון השנייה.

בתקופה זו המדינה כבר חולקה ל-25 אזורי צפירה, אבל במהרה התברר שגם זה לא מספיק. במהלך המלחמה נורו אלפי רקטות בעלות שטח פיזור קטן יחסית של רסיסים לעבר עורף מדינת ישראל. כך, כשנפלה רקטה בשלומי למשל – נשמעה גם אזעקה בחיפה, ללא צורך.

היום: יותר מ-200 אזורי צפירה
מערכת ההתרעה של מדינת ישראל המשיכה להתפתח בשנים הבאות, במטרה להפוך אותה לכמה שיותר ממוקדת וסלקטיבית. כיום היא כוללת יותר מ-200 אזורי צפירה בכל רחבי הארץ. המשמעות: רק באזורים שבהם שומעים את האזעקה, יש סכנה של פגיעת טילים.

ההתרעה הממוקדת מאפשרת למנוע התרעות מיותרות ובלתי פוסקות באזורים רבים, שאינם נמצאים בטווח הטילים. באופן זה היא מאפשרת לחסוך אובדן עצום של ימי עבודה למשק הישראלי, שכן האזרחים באזורים אלו אינם צריכים להיכנס כעת למיגון ויכולים להמשיך בשגרת חייהם.

תופעת הלוואי היא, שרבים נבהלים לשמוע את ה"בומים" במפתיע, ללא צפירה קודם לכן. זה לא נעים אך חשוב לזכור, כי הטיל גורם לנזק ממוקד רק במקום שבו נפל, בעוד שאת ה"בום" שומעים למרחקים גדולים מאוד, בעיקר כאשר הטיל מיורט באוויר על ידי מערכת כיפת ברזל.

מערכת ההתרעה הממוקדת מאפשרת למנוע הפרעה חמורה לשגרת החיים של מי שאינו בסיכון פגיעה. כך, רק מי שמקבל את ההתרעה, נדרש לפעול ולהיכנס למיגון בהתאם להנחיות פיקוד העורף. לכן, אם שמעתם אזעקה, היכנסו למרחב מוגן בזמן העומד לרשותכם ותפעלו בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

הכותב הוא מסביר פיקוד העורף